עיזבון דהרי אבינועם ז"ל ואח' נ' ברונשטיין ואח'

החלטה

זוהי תביעה בגין נזק גוף שנגרם כנטען בשל רשלנות מקצועית. הצדדים הגישו חוו"ד מומחים מטעמם ובית-המשפט מינה כמומחה מטעמו את ד"ר אמיר שחר.

התובעים מבקשים לפסול את המומחה מפני שהנתבעים 1-2 העבירו לעיונו מסמך רפואי אסור בהמצאה אשר מתייחס לשימוע אשר נערך לנתבע 1 וזאת תוך חריגה ממצוות תקנה 132 לתקנות סדר הדין האזרחי על מנת להטות את המומחה בענין נשוא חוות-דעתו." לפי הבנתם את תקנה 132, ניתן להמציא למומחה הרפואי רק "רשומה רפואית" ומה שהומצא לו אינו נכלל בהגדרה זו כלל.

עוד טעננו התובעים כי "מדובר בניסיון להטות את המומחה שמנוה בדרך של המצאת מסמך אשר נערך ע"י גורם חיצוני. לא בכדי איפשר מתקין התקנות לצדדים להגיש חוות-דעת מטעמם ולא מסמך מהסוג הנדון". מכיוון ש"מן הסתם, המומחה כבר עיין במסמך, הם מבקשים לפסול אותו ולהחליפו.

הנתבעים 1 ו -2 מתנגדים לבקשה. הם סבורים שהתובעים ויתרו על טענתם בשל שיהוי והם גם טועים בפרשנות תקנה 132. מעבר לכך הם סבורים שזכותם היתה להמציא למומחה לא רק את חווה"ד שנערכה מטעם אלא גם את המסמכים שעליה הסתמכה שהם "חלק ממנה" וגם שמדובר ברשומה רפואית.

הנתבעת 3 סבורה שראוי להציג בפני המומחה לא רק את מסקנות ועדת השימוע אלא גם את חומר הגלם שעמד בפניה וראוי להנחותו לנתק עצמו ממסקנותיה ולהעריכן באופן עצמאי.

דיון והכרעה

תקנה 132 לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת (ההדגשות אינן במקור):

"מומחה רפואי שמינהו בית המשפט או הרשם רשאי לדרוש מבעל דין שיעמיד לבדיקה מי שטעון בדיקה לביסוס כתבי טענותיו; הוא רשאי לדרוש מבעל דין לאפשר לו לשמוע דעתו של רופא או מומחה רפואי שנתן חוות דעת מטעם בעל דין ולקבל מכל אדם או מוסד, לעיון ולהעתקה, את הרשומות הרפואיות הנוגעות למי שטעון בדיקה כאמור, והוא חייב לערוך בדיקה ולשמוע דעתו של רופא או מומחה רפואי כאמור, אם ביקש כך בעל דין, וכן לעיין ברשומות כאמור, אם הוגשו לו מטעם בעל דין".

על-פי לשונה, אין התקנה אלא קובעת את מה שרשאי המומחה לדרוש מהצדדים ומה שחייב הוא לעשות לדרישתם ממנו. אין בתקנה ולו מילה אחת הקובעת מה אסור לצדדים עצמם לעשות.

אף שאין ענייננו בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, נראה ששרתה על התובעים רוחה של תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1987, שהתפרשה בפסיקה כיוצרת הגבלות קפדניות על המסמכים שמותר להציג למומחה הממונה ע"י בית-המשפט לפי אותו חוק. דברים אלא ניכרים לעין לא רק מתוך מה שקוראים התובעים לתוך לשון תקנה 132 (למעשה, בלי קשר למה שנכתב בה), אלא גם מההנמקה שלהם – שאסור לצדדים לחשוף את המומחה למסמכים שעלולים לפגום בעצמאותו ו"להטות" אותו לצד אחד או אחר.

יש טעם בהנמקה מעין זו בתוך משטר שבו אסור להציג למומחה חוות-דעת מטעם צד מעוניין. אך מה הטעם בהנמקה כזאת, כאשר כל צד רשאי "להטות" את המומחה לצידו על-ידי הצגת חוות-הדעת (החד-צדדית על-פי הגדרה) שנערכה כדי לתמוך בטענותיו? אין ספק שלנתבעים 1-2 מותר "להטות" את המומחה לצידם, ולהגיש לעיונו את חווה"ד של ד"ר אור. מדוע אסור להם להמציא לעיונו מסמך, דו"ח ועדת הבדיקה של משרד הבריאות, שד"ר אור מצטט ממנו ומתבסס עליו באותה חוות-דעת? זוהי תוצאה אבסורדית לחלוטין.

בית המשפט מינה את המומחה על מנת "שיחווה דעתו בשאלות השנויות במחלוקת אשר בתחום מומחיותו". על מנת שיעשה כן ברור שעליו להחזיק לפחות בתיעוד אשר הצדדים הכניסו בגדרה של אותה מחלוקת וצוטט בחוות-הדעת שלהם. אם סבור מי מהצדדים שלא די בכך ונדרש להציג למומחה תיעוד נוסף אין מניעה חוקית שיציג לו תיעוד כזה ואין כל הכרח שידובר ב"רשומה רפואית" דווקא. מרשומות רפואיות לבדן, למשל, כלל לא יכול המומחה לדעת מהן השאלות השנויות במחלוקת" (וחוות-הדעת הרפואיות – שמותר להציג למומחה – בוודאי אינן "רשומה רפואית" הן לא נערכו כחלק מהטיפול הרפואי).

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: